ביום 2.2.2004 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין בעניין שלושה ערעורים (חוף הכרמל, "גן" וב.ס. השקעות) של קבלנים, אשר ביצעו עבודות פיתוח בפרוייקטים לבניה.

לטענת המשיב (מע"מ) מדובר בעסקה שביצעו הקבלנים עבור העיריה, ובתמורה ויתרה העיריה על תשלומי חובה שונים בגין עבודות הפיתוח, שהיו מוטלים על הקבלנים.

לגישת המעמערים (הקבלנים), עבודות הפיתוח נעשו עבור עצמם בלבד, ומשום כך לא קמה חובה לתשלום ההיטלים לעיריה. מכיוון שכך, אין המדובר בעסקה בין העיריה לבין הקבלנים.

בית המשפט קבע, בהסתמך על הסכמים ועדויות, כי חובת הפיתוח מוטלת על העיריה, וחובתו של הקבלן לשלם היטלים שונים בעד עבודות אלו. לגישת בית המשפט העליון, המאמצת את פסיקת בתי המשפט המחוזיים, האופן בו בוצעה העסקה הייתה "קיצור דרך", ולמעשה מדובר ב"עסקת ברטר" – שכירת הקבלן כקבלן משנה לעבודות הפיתוח, בתמורה להנחות בתשלומי החובה. כתוצאה מסיווג זה נקבע כי כי יש לשלם מע"מ עסקאות, על ידי הקבלן, בגין העסקה.

נציין כי אחת הטענות שהועלו בפסק הדין על ידי אחד המערערים הייתה כי אין לחייב במס עסקאות שכן הוא לא קיזז מס תשומות בהקשר לעבודות הפיתוח. לטענה זו הודיע מע"מ כי אין לו התנגדות להתיר בקיזוז מס תשומות בעסקה האמורה. בשולי הדברים נציין כי הסוגיה נדונה בעבר במספר פסקי דין בהקשר לניכוי מס תשומות על ידי הקבלן מחשבונית שהוגשה לו על ידי חברת הפיתוח העירונית, בהם נקבע כי על אף הסדר בין מנהל מע"מ להתאחדות הקבלנים התשומות יותרו בקיזוז (ראה לעניין זה פס"ד יהלומית פרץ – מבזק מס מספר 11).